סרט רע עם סוף טוב: כתבה מתוך אתר mako

מתנדבי איחוד הצלה מציל ניצול
שיתוף
"לעולם לא אשכח את המראה של יואב רפאל, של האבא שהגיע למקום והתמוטט על הכביש כשהבין מה קרה, את הנהג הפוגע, את ריח האבק והלכלוך שהצטבר לי בפה כשעשיתי לילד הנשמה" שחזור הרגעים הקשים שהובילו לסוף שמח

יואב רפאל ברוכי, רק בן 6, שכב בצד הכביש מחוסר הכרה, ללא דופק, עם פגיעת ראש ורגל מרוטשת, כולו מכוסה אבק. אחיו אורי, שמבוגר ממנו בשנה עמד בצד, בהלם מוחלט ונפש מרוסקת. ככה מצא אותם מיכה שולם, חובש ותיק ב"איחוד הצלה". "לא אשכח את היום הזה כל חיי", מתאר החובש המנוסה, "ירדתי מהאוטו וראיתי התקהלות גדולה, ככה זיהיתי את מקום התאונה. הנהג הפוגע עמד בצד. מאוחר יותר הבנתי שמדובר בנהג שנסע בשלילת רישיון, ללא ביטוח, במהירות מופרזת. הוא פגע בשני האחים שחצו את הכביש עם ילדים נוספים לאחר שירדו מההסעה. יואב רפאל נראה כמו בובת חרסינה מאובקת, האח אורי היה בהלם גמור. איתי הגיע חובש נוסף, ומיד התחלנו בהחייאה".

שולם כבר עשה כמה וכמה החייאות בימי חייו, לקח חלק בזירות פיגועים בירושלים ובתל אביב, אבל שום דבר מכך לא הכין אותו להחייאה על ילד בן 6 שבסך הכל ניסה לחזור הביתה בשלום. "כשאתה צריך לעשות החייאה על ילד, שרגע לפני היה בריא ושמח, אתה שואל את עצמך שוב ושוב 'למה?', ואתה ממשיך וממשיך, מגייס את כל הניסיון שיש לך, ורק מחשבה אחת עוברת לך בראש: להצליח. אני מסתכל על הילד שלפני שניה ירד מהסעה ופתאום הוא מת – כי חוסר הכרה זה להיות על סף מוות. תוך כדי החייאה אני מתפלל שיחזור כבר, שישתעל, שהלב יחזור לפעום. לעולם לא אשכח את המראה של יואב רפאל, של האבא שהגיע למקום והתמוטט על הכביש כשהבין מה קרה, את הנהג הפוגע, את ריח האבק והלכלוך שהצטבר לי בפה כשעשיתי לילד הנשמה".

"חזרתי הביתה גמור לגמרי, הלכתי לנוח. למחרת הרמתי טלפון לבית החולים קפלן, לברר מה מצבו של יואב רפאל, והבנתי שהוא הועבר למרכז הרפואי לילדים שניידר, שם לרופאים יש ניסיון רב יותר בטיפול בילדים". רופאיו של יואב רפאל קבעו כי הטיפול הראשוני שקיבל בשטח משולם ומחובשים נוספים של 'איחוד הצלה' הציל את חייו.


הטיפול הראשוני הציל את חייו

"דרסו את הילדים, תגיע מהר"

זה היה בתחילת שנת הלימודים 2014. יואב רפאל התחיל ללמוד בכתה א'. "סרט רע", קורא צדוק ברוכי, אביהם של יואב רפאל ואורי למה שהתחיל באותו יום. סרט רע עם סוף נהדר: הילד שספג פגיעת ראש כל כך חמורה, שהרופאים לא ניבאו לו טובות, הוא היום ילד בריא שחייו חזרו פחות או יותר לשגרה. "הייתי בעבודה, פתאום אשתי מתקשרת וצועקת בהיסטריה "דרסו את הילדים, תגיע מהר", מספר צדוק, שעוסק במחקר ביולוגי, "כשהגעתי יואב רפאל היה בניידת טיפול נמרץ, מורדם ומונשם. נסעתי איתו לקפלן, שם ניתחו אותו מיידית בגלל קרע בכבד. משם "הטיסו" אותו לשניידר. חודש שלם הוא היה בתרדמת, עד שיום אחד פקח את העיניים והתחיל לנשום בכוחות עצמו. בהמתנה למעבר מהמחלקה הכירורגית לשיקום, הוא התחיל לתקשר איתנו, הזיז את הרגל. היה פתאום ניצוץ של תקוה".

השיקום היה ארוך ורק לאחר יותר מחצי שנה הילד שוחרר לביתו. "בסביבות יוני 2015, עברנו משיקום אינטנסיבי לשיקום יום, היינו מגיעים ארבע פעמים בשבוע, העירייה סדרה מונית הלוך חזור. כעבור כמה חודשים, לפני תחילת הלימודים 2015, הודיעו לנו שיואב רפאל יכול להתחיל ללכת לבית הספר, ורק להגיע ביקורת. פגיעת הראש מפושטת, עם מוקדים של דימום במוח הקטן (צרבלום) ובאונות הפרונטליות, השאירה נזקים שאנחנו מקוים שעם הזמן יעברו. כדי להתגבר על החבלות האורתופדיות הילד הולך לחוג שחייה, כפי שהמליצו הרופאים, וזה עושה לו טוב גופנית ונפשית. אנחנו אנשים דתיים ובורא עולם עשה לנו פה כמה ניסים. אפילו הרופאים לא מאמינים למראה עיניהם כשהילד מגיע לביקורת בבית החולים, כשהיה מורדם הם רמזו לנו שלא ברור באיזה מצב הוא יתעורר. גם הם היום מאמינים שנעשה פה נס".

יש איזה מסר שאתה רוצה להעביר להורים בעקבות האירוע?

"לבדוק טוב את מסלול ההסעה מבית הספר, היכן הילדים יורדים ולוודא שיש שם את כל האמצעים הנדרשים, כמו פסי האטה ומעברי חציה. ולוודא שהמלווים בהסעות עושים את תפקידם", מסכם צדוק.

"לא להאמין איך הילד הזה חזר לעצמו. כשהגעתי לסעודת ההודיה שלו, התחלתי לבכות: הילד מסתובב, רץ, לא יאמן מה הוא עבר. היום הוא ילד רגיל לגמרי, חזר לחיים תרתי משמע, בשני העולמות", מתפעל שולם. את מסלול ההכשרה שלו כחובש התחיל ביוזמתו בגיל 16, בירושלים, כשאסף סביבו חבורת צעירים ויחד הזמינו מדריך ועברו קורס עזרה ראשונה. כנער, התנדב תקופה מסוימת כחלק מצוות אמבולנס וטיפל ככל יכולתו. "ואז התחילו חבר'ה חרדים להתארגן, והצטרפתי, אחרי כמה גלגולים ההתארגנות הרצינית הראשונה היתה 'איחוד הצלה'. לפני 14 שנים עברתי לרחובות, הקמתי בעיר את סניף איחוד הצלה וכיום אני מתנדב פשוט.

"האירוע של יואב רפאל ברוכי הוא מהאירועים שלא יאמנו. אם לא הייתי באותו יום במקרה לא רחוק משם, ולא היה לי הניסיון, הציוד וההכשרה, אם הייתי מגיע טיפה מאוחר מדי, הוא לא היה אתנו היום. אלוקים כנראה החליט שאני צריך להיות שם, השאר היסטוריה. זה אחד הדברים שלא נעים להיזכר איך הם התחילו, אבל כיף להיזכר כיצד הסתיימו".

בשנה האחרונה השנה 6,500 מתנדבי איחוד הצלה
טיפלו ביותר מ- 625,000 מקרים רפואיים בזמן הגעה של 160 – 90 שניות!

אנחנו משוכנעים שבעזרתכם אפשר להגיע יותר מהר

אולי גם יעניין אותך